<h1>סמ"ג לאוין סימנים ק"מ—קמ"א</h1>
<h2>דף נד:</h2>
תרומה עולה באחד ומאה במינו ודורש בסיפרי (קרח פיסקא ו') מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם חזר ונפל בתוכו מה שאתה מרים ממנו הרי הוא מקדשו, ובתרומת מעשר שהוא אחד ממאה מדבר בעניין ומלמדינו שאם חזרה לתוך התשעים ותשעה מקדשו, מכאן אמרו תרומה במאה עם האיסור אסורה במאה והיא מותרת (ר"ש ערלה פ"ב מ"א), ואסמכתא בעלמא היא שהרי מן התורה בטלה ברוב כדמוכח בפרק הערל (יבמות פ"ב א') גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה וכו' שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו אמר רבי יוחנן והוא שרבו חולין על התרומה (נדה מ"ז א' תד"ה אתי). הערלה וכלאי הכרם הואיל שכפל איסורן שהן אסורין בהנאה כפלו בעלייתן (ירושלמי ערלה פ"ב ה"א) ואמרו שעולין באחד ומאתים, אמנם מן התורה בטלים ברוב כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין נ"ד ב') גבי אגוזי פרך של ערלה שנפלו לתוך של היתר ונתבצעו, ודרשה דמן המאתים (פסחים מ"ח א') אסמכתא היא (נדה מ"ז א' תד"ה אתי), במה דברים אמורים כשנתערב במינו אבל שלא במינו יש בהן בנ"ט אינו בטל אין בהם בנ"ט בששים. שנינו (ערלה פ"ב מ"א) התרומה ותרומת מעשר החלה והביכורים שכולם נקראים תרומה עולים באחד ומאה וצריך להרים מן המדומע כשיעור התרומה שנפלה והשאר מותר, ומפרש בירושלמי (ערלה פ"ב ה"א) מפני גזל השבט, כלומר מפני גזל הכהן, ומעלה היא בתרומה ואין צריך לעשות כן לאיסור אחר שנתבטל.
